כשהייתי בכיתה ט', נאמר לי שאצטרך לעבור לבית ספר אחר או ללמוד בכיתת מב״ר. אני זוכרת את הרגע הזה היטב. לא כי הבנתי בדיוק מה המשמעות של ההחלטה, אלא בגלל מה שסיפרתי לעצמי עליה.
גם אני הייתי שם
יש סיפור שאני נושאת איתי עד היום.
במשך תקופה ארוכה הסתובבתי עם התחושה הזאת. האמנתי שהציונים שלי אומרים משהו על הערך שלי, ושאם אני לא מצליחה כמו אחרים, כנראה שחסר בי משהו.
רק שנים אחר כך הבנתי כמה אנשים יכולים להיות הרבה יותר גדולים מההגדרות שהם מקבלים, מהציונים שלהם או מהמסלול שבו הם נמצאים.
היום, כשאני פוגשת בני ובנות נוער, אני זוכרת את הנערה שהייתי. את המקום שרוצה שיראו אותו מעבר להישגים, מעבר לקשיים, מעבר למה שאחרים חושבים.
אולי זו אחת הסיבות שבחרתי לעסוק בתחום הזה - כדי לעזור לבני נוער לראות את עצמם בעיניים טובות יותר, ולהאמין בכוחות שכבר קיימים בהם.